מכיון שבאוטיזם קיים רצף רחב של תסמינים, שכאמור באים לידי ביטוי בעוצמה ואופן שונה בכל ילד, הם עלולים ליצור בלבול וקושי אצל ההורה להבין שאכן קיימת הפרעה התפתחותית אצל ילדם. כאשר מתעורר ספק לגבי הימצאותו של ילדכם על הרצף האוטיסטי, מומלץ לעבור אבחון מוקדם ככל האפשר. כיום ניתן לבצע אבחון, לפחות ראשוני, כבר מגיל שנה.

ככל שמדובר בתינוק – מומלץ לפנות לאבחון כאשר התינוק שלנו מראה את הסימנים הבאים:

• הוא אינו יוצר קשר עין.
• אינו מגיב בחיוך כאשר אנחנו מחייכים אליו.
• אינו מגיב כאשר אנו קוראים בשמו או כאשר ישמע קול מוכר.
• הוא אינו עוקב עם עיניו אחר חפצים.
• הוא אינו מצביע, מנופף לשלום או מבצע מחוות אחרות לכיוון הרלוונטי.
• אינו עוקב אחר מחוות שאחרים מבצעים מולו.
• אינו משמיע קולות בכדי להשיג את תשומת לב המבוגר.
• אינו יוזם או מגיב לחיבוקים.
• לא מחקה תנועות או הבעות פנים של האחר.
• לא מבקש “על הידיים”.
• לא משחק עם אחרים, או חולק עם אחרים משחק/פעילות בעניין או בהנאה.
• לא מבקש עזרה או כל דבר בסיסי אחר.
• מגלה עיכוב שפתי משמעותי לעומת בני גילו.
• מגלה עיכוב התפתחותי מוטורי משמעותי לעומת בני גילו.
• מגלה רגישות יתר לגירויים שונים, רעש בפרט, או רגישות חסר.

ככל שמדובר בילדים ובוגרים – על פי רוב, אוכלוסייה שמגיעה לאבחון בגילאים בוגרים יותר – הדבר קורה על רקע תפקודם הגבוה, שבו התסמינים הקלאסיים אינם ברורים וחד משמעיים ולאור העובדה שלאורך השנים ייתכן שהתסמינים הוסברו באבחנות אחרות (שאינן על הרצף האוטיסטי) המתייחסות לכל אחד מהם באופן נפרד. מומלץ לפנות לאבחון כאשר הילד/בוגר שלנו מראה את הסימנים הבאים: 

• ניתן להבחין בקושי ביכולת ההתנהלות היומיומית והתגובות בסיטואציות חברתיות, כמצופה מבני גילם. 
• הימנעות מקרבה לאחרים.
• הימנעות/חוסר התייחסות למילות או מחוות רגשיות. 
• התנהגות אלימה כלפי בני גילם.
• התבוננות מהצד על אינטראקציות חברתיות מבלי לקחת בהן חלק.
• הימנעות מבקשה של תמיכה או סיוע, כאשר ניכר שיש צורך בכך.
• הסוואה של רגשות, בדגש על כעס ומצוקה.
• התמכרויות לאלכוהול וסמים בגיל הבגרות. 
• הפרעת קשב חמורה.
• הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) אשר שכיחה יותר בקרב מתבגרים ומבוגרים עם ASD מאשר באוכלוסיה הכללית.  
• חרדה ופוביה – שמופיעים בתדירות גבוהה יותר אצל ילדים ובוגרים בתפקוד גבוה עקב מודעותם לקשייהם.